איך לשמור על התקציבאי שלי?

(או הקופירייטר שלי, או מנהל הקריאטיב שלי, או הפלנר שלי, או הארט
דירקטור שלי, או המעצב שלי, או הטרפיק שלי, או מנהל המדיה שלי...
או בקיצור: איך לשמור על העובד שלי?)


ענף הפרסום מאופיין בתחלופה מאוד גבוהה של עובדים. ככל שחולפות
השנים כך עולה וגוברת רמת התחלופה של העובדים. המחלקה שבה תחלופת
עובדים היא הגבוהה ביותר היא מחלקת התקציבאות.

במחלקת התקציבאות מתחיל העובד כ"תקציבאי ג'וניור" בחודשים הראשונים,
מתקדם ל"תקציבאי מנוסה" ולאחר שנה הופך ל"תקציבאי בכיר".
לאחר שנתיים הוא כבר יחפש עבודה בתפקיד סופרווייזר במשרד פרסום,
או בצד הלקוח.

 
אם בעשור הקודם תקציבאי היה רואה בעבודתו במשרד הפרסום את המקצוע העיקרי שלו אורך שנים, הרי שהיום חלק בלתי מבוטל של התקציבאים "מעביר שנה" במשרד פרסום כדי להגיע למטרה האמיתית שלו: הצד של הלקוח. זמן עבודתו הממוצע של התקציבאי במשרד פרסום הוא פחות משנה, וכתקציבאי בענף הוא עד שנתיים.

לנ"ל יש לא מעט חסרונות. הנה הבולטים שבהם:
  • חוסר מקצועיות של התקציבאי בעבודתו: עד שלמד את עבודתו באופן יסודי ומקצועי, הוא עוזב.
  • מיצוב שלילי בעיני הלקוח: תחלופה גבוהה ממצבת את המשרד כמקום שאינו מטפח את עובדיו, וכפועל יוצא מכך, השירות לו זוכה הלקוח הוא בינוני אם לא נמוך (גם אם יש סופרווייזר שמחפה).
  • עומס בעבודה: לאחר התפטרותו של התקציבאי ועד למציאת תקציבאי אחר, נוצר עומס עבודה שאותה נדרשים למלא תקציבאים מקבילים או סופרווייזר, הנ"ל יוצר שחיקה ומרמור לאורך זמן (במיוחד אם התחלופה היא גבוהה).
  • השקעה של זמן ומשאבים יקרים במציאת תקציבאי חדש לתפקיד.

​למה זה קורה?
  • שכר נמוך. תקציבאי מתחיל מקבל שכר של 5,000 – 6,000 ₪ ברוטו (כולל נסיעות ושעות נוספות) במקרה הטוב. אחרי שנה השכר שלו עשוי לעלות ל-6,500 ₪. ברוטו כמובן. כולל נסיעות ושעות נוספות.
  • עומס בעבודה: שעות עבודה מאומצות לאורך זמן, ואינטנסיביות בעבודה עצמה במהלך היום (אוכלים מול המחשב, לא מספיקים לעשות לעצמם קפה, רצים כל הזמן במסדרון, נשארים עד אמצע הלילה)
  • מקרים רבים של חוסר פרגון: גם מצד הלקוח וגם מצד ההנהלה במשרד.
  • דור ה-Y ודור ה-N: דור אחר של עובדים ממה שהיה מוכר בעבר.

     

 
  • התפיסה הרווחת כי בצד של הלקוח יהיה לי הרבה יותר טוב (יותר כסף ותנאים, פחות שעות, יותר הערכה מקצועית).
  • אחריות נמוכה למהלכים חשובים: יש משרדים שבהם התקציבאי הוא רק ביצועיסט. לא ממש משתתף בישיבות אסטרטגיה או קריאטיב שבהם משתתפים הסופרווייזר ומנהל הלקוחות. הוא נדרש להישאר מאחור כדי לעשות את העבודה השחורה. מהישיבה יוצאים ומנחים אותו מה הוחלט ומה עליו לעשות. הוא לא נוטל חלק בכך. זה יוצר תחושה של נחיתות.
  • אין גיוון. לפעמים תקציבאי עובד על תקציב גדול אחד וזהו. אחרי תקופה מסויימת הוא מתחיל להשתעמם.
  • חוסר תגמולים: העשרה והשראה באמצעות סדנאות במשרד ומחוצה לו, פעילויות גיבוש משרדיות, בונוסים כספיים, כרטיסים להצגות, ארוחות, מתנות ועוד. 

מה אפשר לעשות?
אפשר תמיד להעלות שכר, אולם העלאת שכר אינה הגורם היחיד להעלאת שביעות רצונו של העובד.
ההמלצה היא ללמוד להכיר היטב את העובד את מאפייניו ולהתאים לפחות חלק ממאפייני הארגון לדרישותיו.
דוגמה לענף שבו שינו את היחס לעובד כתוצאה מהבנת תמורות שחלו באופי העובדים שלהם, ניתן לראות במאמר הרצ"ב: