הרשו לי לחלוק עמכם שני מקרים אמיתיים לחלוטין מעברי:
הראשון – עוסק בחיפוש אחר האהבה.
השני – בחיפוש אחר העבודה.
מדהים כמה דמיון יש בין שניהם.
הסיפור הראשון –
בצעירותי, השתתפתי בחוג מתקדם לריקודים סלוניים. הייתי ממש מכורה לעניין.
חולת ריקודים בכלל (בעצם, עד היום, רק שהיום אני לא עושה עם זה כלום...).
לימים הכרתי בחוג בחור מדהים ועשיתי כמעט הכל כדי שיבחין בי ואעורר אצלו עניין.
לאחר כמה שבועות של עבודה אינטנסיבית מצידי הוא אכן התחיל לגלות עניין, ואפילו
ביקש את מספר הטלפון שלי.
הייתי מאושרת מההישג.
אלא שאז התחלתי לחכות לטלפון.
חיכיתי יום.
חיכיתי יומיים.
אפילו שבעה,
וכלום לא קרה.
בסוף, אחרי בערך 10 ימים – הוא התקשר. נשמע כרגיל והציע לי לצאת.
יצאנו. היה מאוד נחמד. הבטיח להתקשר שוב.
חיכיתי יום.
חיכיתי יומיים.
אפילו שבעה,
וכלום לא קרה.
אחרי שבועיים הוא התקשר. לא יכולתי לענות אז הוא השאיר הודעה.
לא חזרתי אליו. כבר התחלתי לצאת עם מישהו אחר. שווה יותר.
הוא מעולם לא התקשר יותר ואני לא הצטערתי.
הסיפור השני -
בתחילת דרכי בעולם הפרסום, זומנתי לראיון באחד ממשרדי הפרסום הגדולים בארץ.
התפקיד המדובר היה בעיני תפקיד החלומות.
הראיון היה הזוי משהו (נשאלתי שאלות כגוןף "כמה הוצאת בפסיכומטרי?" ו"מה היה ממוצע הבגרות שלך" כשבאמתחתי שני תארים ממוסדות השכלה מובילים בארץ, אחד מהם בהצטיינות), אבל נערך באווירה מאוד טובה.
יצאתי עם הרגשה טובה בסך הכל.
ואז התחלתי לחכות.
חיכיתי יום.
חיכיתי יומיים.
אפילו שבעה,
ולא קרה כלום.
אז התקשרתי. עדיף לשמוע "לא" מאשר לחיות בחוסר וודאות, לא?
קבלתי תשובה שעדיין מראיינים מועמדים, ושאני עדיין מועמדת ראויה.
אז המשכתי לחכות.
עוד שבוע.
עוד שבועיים.
שוב התקשרתי ושוב קבלתי מענה לא מחייב והמשכתי להמתין.
לאחר כחודש וחצי קבלתי מכתב שלילי בדואר.
לשמחתי, זה לא ממש הטריד אותי, כי כבר התחלתי לעבוד במקום אחר, עדיין במסגרת תפקיד החלומות שהגדרתי לעצמי.
----
לאורך השנים גיליתי, שבתהליך חיפוש העבודה, בדיוק כמו בתהליך החיפוש אחר האהבה, התזמון משחק תפקיד מכריע. אם מצאתי חן, היתה כימיה, הניסיון שלי מתאים, המראיין מצא שאני בעלת פוטנציאל ומתאימה לתפקיד ולחברה – לרוב, יצרו איתי קשר כמעט במיידי. לעומת זאת, אם היתה בעיה באחד או יותר מהנ"ל – לקח זמן עד שיצרו איתי קשר, אם בכלל.
לפעמים המועמד מגיע עד לשלבים הסופיים ממש, ואז משהו נתקע בתהליך. הוא מתקשר לבדוק, לשאול, לברר, ומתקבל תשובות עמומות שהוא עדיין בתהליך.
הסיבה הפופולארית ביותר לעניין היא התלבטות בינו לבין מועמד נוסף. ככל הנראה מעדיפים את המועמד הנוסף, אבל שומרים את כל האופציות פתוחות. כמובן שלא יגידו לך את האמת, כדי שלא תחפש משהו אחר בינתיים. "שומרים אותך על אש קטנה" מה שנקרא.
זה אולי נשמע לא כ"כ הוגן, אבל גם מועמדים רבים עושים זאת, כשיש להם שתי אופציות הם מנסים למשוך זמן עד שיבררו מה קורה בדיוק באופציה המועדפת לפני שהם פוסלים אופציה אחרת.
נכון שיש יוצאים מן הכלל, ובחברות גדולות לרוב מדובר בהליך איטי ומתמשך, אבל גם אז יש גבול לזמן ההמתנה הסביר. זמן המתנה סביר הוא עד שבוע מקסימום. יותר משבוע בין שלב לשלב – צריך להדליק נורת אזהרה אדומה.
%20101021-1.png?sopc=1633855584642)
